החלטה בתיק בש"א 14850/07

1.    מונחת לפני בקשה להורות על מחיקת התגובה שהגיש המשיב (להלן: " הבנק"), לבקשת המבקש לביטול העיקול הזמני שניתן לבקשת הבנק בבש"א 12903/07.

2.    הבנק הגיש כנגד המבקש תביעה ביום 12.4.07 לתשלום הסך של 8,788,631 בגין אשראי שהועמד למבקש אצל המשיב. בצד התביעה, הוגשה בקשה לעיקול זמני על נכסי המבקש (בש"א 12903/07). בית המשפט נעתר ביום 22.4.07 לבקשה והורה על עיקול נכסי המבקש.

3.    המבקש הגיש ביום 17.6.07 בקשה לביטול העיקול הזמני מטענות שונות. עם הבאת הבקשה לפני, ראיתי שיש מקום לקבל את עמדת הבנק לה ולכן הוריתי בהחלטתי מיום 3.7.07 על קבלת תגובת הבנק תוך חמישה ימים וקבעתי דיון בבקשה ליום 11.7.07. הבנק הגיש ביום 8.7.07 תגובה מפורטת שנתמכה בתצהיר של מר ישראל שוסטר, סגן מנהל מחלקה באגף לבקשה ולגביית חובות במשפט של הבנק (להלן: " התגובה").

4.    בעקבות התגובה הגיש המבקש את הבקשה נשוא החלטתי ובה מתבקש בית המשפט להורות על מחיקת התגובה.

5.    בדיון שהתקיים בבקשת ביטול העיקול, עמד בא כוח המבקש על כך שתחילה תינתן החלטה בבקשה לסילוק התגובה של הבנק ורק לאחריה ובכפוף לה, תידון הבקשה לגופה. הגם שלטעמי ניתן היה לדון בשתי הבקשות במקשה וליתן את ההחלטה במאוחד, אזי נוכח עמדתו של בא כוח המבקש כאמור והואיל ולא הייתה מונחת עמדת הבנק לבקשה האמורה, הוסכם בין הצדדים כי הבנק יגיש תגובה לבקשה ולאחריה תינתן הכרעה בבקשה האמורה ובכפוף לה תדון בקשת ביטול העיקול הזמני לגופה.

6.    לעמדת המבקש, אין זכות קנויה בידי הבנק להשיב לבקשה כאמור שכן לפי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), לאחר הגשת בקשה לעיקולים זמנים על ידי תובע, והגשת בקשה לביטולם, לא ניתן יותר להגיש כתבי טענות. בא כוח המבקש טוען כי יש בתגובה כדי לשפר את טענות הבנק בבקשה להטלת העיקולים ואין מקום ל"מקצה שיפורים". המבקש מפנה  להחלטה מפי כב' השופט גרשון בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק (בש"א (חי) 12185/01 ר.צ. חברה לבנין בע"מ ואחר' נ' אנט (חנה) קניזו ואחר' (לא פורסם).

7.    לעמדת הבנק אין מניעה להחיל על הבקשה האמורה את הוראת תקנה 241 המאפשרת למבקש הבקשה את זכות התשובה לאחר קבלת תגובת המשיב תוך שמפנה להחלטה בעניין של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מפי השופטת ברוש.

8.    לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים וההלכה, הגעתי לידי מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות הן מהבחינה הדיונית והן העניינית.

9.    כאמור החלטתי ביום 3.7.07 לאפשר לבנק להגיש תגובה לבקשת המבקש לביטול העיקול הזמני. לו סבר המבקש שנפלה שגגה בהחלטה האמורה מהטעמים אותם הוא מעלה בבקשה דנן, היה עליו להגיש עליה ערעור ואין הוא יכול להגיש בקשה למחיקת תגובה המצויה בתיק בית המשפט, שעה שהתגובה הוגשה לפי החלטה שיפוטית.

די בכך כדי לדחות את הבקשה.

10.       מעבר לדרוש:

10.1     החלטתי דנן ניתנה לאחר שעיינתי בבקשה לביטול העיקולים ומצאתי לנכון שיש מקום לאפשר לבנק להגיש תגובה עניינית. לא ראיתי מקום לשנות מההחלטה האמורה גם לאחר שעיינתי בבקשה הנוכחית.

10.2     בחנתי את ההחלטה אליה מפנה המבקש ואין בידי לאמצה:

10.3     לטעמי תקנה 241 חלה על כל סוגי הבקשות המוגשות לבית המשפט ללא יוצא מהכלל למעט בקשות שמהותן שונה, אך לא זו הבקשה לפני (ראה ספרו של השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמוד 359).

10.4     גם לגופו של עניין אין מניעה שלא לאפשר למבקש העיקול זכות תשובה לאחר קבלת תגובת הנתבע המוגשת בדרך של בקשה לביטול עיקול זמני. דומה הדבר למנגנון הבירור של בקשות לצווים זמניים אחרים, כגון צו מניעה זמני או עיכוב יציאה מן הארץ המצויות אף הן בפרק הסעדים הזמניים שבתקנות. גם בסעדים אלה מוקנית למבקש הסעד זכות להשיב לתגובת המשיב, ואין מקום לאבחנה בינם לבין מבקש העיקול הזמני. השוני היחיד בין הסעדים הזמניים בא לידי ביטוי לעניין זה בכך שביטול עיקול זמני, בהבדל מהסעדים האחרים נדון רק בעקבות בקשה לביטול העיקול בעוד שבסעדים האחרים אין צורך בבקשה לביטולם.

10.5     בעל דין אינו רשאי במסגרת התשובה לתגובה לשפר את עמדתו ולהוסיף עליה את שהיה עליו לעשות בעת הגשת הבקשה ובעגה המקובלת : "מקצה שיפורים". לכן, אם היה הבנק במסגרת התגובה מכליל עובדות או מסמכים שהיה עליו להגיש מלכתחילה בבקשה המקורית, היה יסוד לבקשה. דא עקא, המבקש לא הצביע על כל טענות או  מסמכים שהיה על הבנק להגיש כבר בבקשת העיקול הזמני אלא רק טען באופן כללי ביותר כי יש בתגובה משום עקיפה של המותר על פי הדין. לא די בטענה בעלמא אלא היה על המבקש להיכנס לפני ולפנים ולהצביע על אותן טענות, ראיות, עובדות אשר לטעמו יש בהן כדי להוות הרחבת המותר במסגרת התגובה לבקשה, אך כזאת לא עשה.

10.6     נראית בעיני עמדתה של כב' השופטת ברוש בבש"א (ת"א) 8147/02 ישראל 10 שידורי הערוץ החדש בע"מ נ' ארבל סרטים (1996) בע"מ , (לא פורסם) לאמור:

" למבקש העיקול, קיימת אמנם זכות תשובה לבקשת הביטול, אולם בדונו בבקשה, יתייחס בית המשפט לבקשת הביטול כהמשך לדיון בבקשה המקורית, היא בקשת העיקול. משמע, בית המשפט יבחן אם לאור האמור בבקשת העיקול, זכאי היה התובע לקבל את צו העיקול, וזאת לאור הטענות שהועלו בבקשה לביטול העיקול. אך בית המשפט לא יתייחס לטענות עובדתיות או משפטיות חדשות שהועלו בתגובה ושהיה צורך להביאן בבקשת העיקול, ואלה לא נכללו בה. כפי שלא ניתן היה להעלות במסגרת כתב תשובה לכתב התביעה עילה חדשה, כך לא ניתן להעלות עילה חדשה במסגרת תגובה לבקשה לביטול עיקול".

10.7     צד המעונין להזים או להפריך טענות של יריבו המועלות לראשונה במסגרת בקשה לביטול עיקול זמני, יכול לעשות כן רק באמצעות תגובה לבקשה. לכן, אם במסגרת התגובה של הבנק, ניתן מענה לטענות שהבנק לא יכל ולא נדרש היה להעלות במסגרת הבקשה המקורית, אזי בדין עשה הבנק שעה שהעלה זאת בתגובתו.